טיפול באמצעות בעלי חיים


כל מי שהיה לו פעם בעל חיים יסכים בודאי כי הקשר עם ידידנו בעלי החיים טומן בחובו יתרונות רבים, אנו נהנים להימצא בקרבתם, נרגעים כאשר מלטפים אותם, תעלוליהם מעלים בנו חוש הומור, תחושה של חוסר דאגה וחזרה לילדות,  הטיפול בחיות הבית דורש מסירות, אחריות וציות ללוח זמנים יום יומי.

בעלי החיים שלנו נותנים לנו את אהבתם ומקבלים אותנו ללא תנאי, מעניקים לנו חיבה ספונטאנית ונאמנות אין קץ, נותנים כתף, אוזן קשבת, ישנם ממצאים רבים המורים על כך שבעלי חיים מעניקים לידידיהם בני האדם יתרונות פיזיולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים ברורים.
 
חיית הבית נותנת ומקבלת אהבה ללא שיפוט, ללא תנאי וללא שינוי, מי שיש לו חיית בית, זוכה בידיד במלוא מובן המילה ואם בעל החיים יוחלף באחר, ימלא החדש את תפקיד קודמו במדויק. מערכת היחסים בין האדם לבעל החיים יכולה להגיע למצב אידיאלי אליו שואפים כולנו מאז ומתמיד: אהבת נצח (מתוך "מפגשים טיפוליים עם חיות מחמד").
 
השימוש בבעלי חיים למטרות טיפול הינו עתיק יומין, כבר היוונים הקדמוניים הכירו בכך שהשפעת מגע עם בעלי החיים אינה מוגבלת לצד הפיסי בלבד, אלא יש לה השלכות נפשיות מרחיקות לכת , מקובל כיום בעולם לפתח את הקשר בין אוכלוסיות בעלות בעיות תקשורת עם הסביבה האנושית לבין בעלי חיים. בעל החיים ביכולת הקבלה והנתינה ללא גבול ובאמון שהוא נותן , משמש כגשר חי בין היחיד לבין החברה, ענפי מדע שונים בעולם כולו מודעים כיום לחשיבות הטיפול שנעזר בבעלי חיים (טרקל 1999).
 
עמנואל קנט, פילוסוף מהמאה ה 18 אמר כי "אנו יכולים לראות ללבו של אדם לפי יחסו לבעלי חיים". לפי רויטמן 1999, במחקרים רבים שנעשו על הקשר שבין בעלי חיים לבני בני אדם נמצא כי יש זיקה ברורה בין יחסו של הילד לבעלי חיים לבין התפתחות אישיותו, ומצטטת את דבריו של פרופ' דב אלכסנדרוביץ , פסיכיאטר ילדים, המסביר את היחס המיוחד של הילדים לבעלי חיים כמענה לשני צרכים פסיכולוגיים בסיסיים: הצורך בקשר והצורך בשליטה, שני צרכים אלה הם צרכים מולדים וקיימים בכל בן אנוש, דרך קשר זה יכול הילד להבין, ללמוד ולפתח כישורי חיים רגשיים וחברתיים, הקשר בין הילד לבעל החיים יכול לשמש כגורם מחסן על ידי חיזוק ה"אגו" של הילד ופיתוח הדימוי העצמי, בנוסף טוענת רויטמן כי החיה מהווה גורם מרגיע - לנוכחות החיה היכולת להרגיע ולתמוך בשעת מצוקה. כמו כן, העבודה עם בעלי החיים היא כלי מצוין לפיתוח מיומנויות קוגניטיביות ומיומנויות למידה, החיזוקים שנותנת הקירבה לחיות מאפשרים עבודה בעיצוב התנהגות, זאת על ידי יצירת קשר והזדהות עם החיה והעברת המיומנויות אלה ליחסים עם בני אדם, ללמד התייחסות של כבוד כאלטרנטיבה לאדישות ולאלימות.
 
החיות מספקות תשומת לב וחום ללא תנאי מוקדם וללא ביקורת והן מגיבות גם לקראת הילד הדוחה והמוזנח או הפגוע ביותר, אם יוכל הילד להעביר מיומנויות אלה של כיבוד הזולת , הזדהות והדדיות רגשית ליחסיו עם בני אדם, גדלים סיכוייו לשבור מעגלים של חסך ותסכול ולפתח כלים בסיסיים ליצירת אישיות שקולה ומתמודדת, ילד שלמד לאהוב ולכבד בעלי חיים, גדלה יכולתו ללמוד לאהוב ולכבד בני אדם, בעזרת קשר אדם-חיה לומד המטופל את יכולות הקשר בין אדם לרעהו.
 
לפי אבישר 1999, עבודה עם בעלי חיים מזמנת לנער/ה אפשרויות שונות להשתלב בקבוצה ובחברה, לפתח יחסים בינאישיים, למשל, ויתור (דרך ויתור לבעל החיים בשל צרכיו המיוחדים), מגע גופני ללא אלימות, מגע של רוך הגורם להנאה, כיבוד האוטונומיה של האחר דרך כיבוד האוטונומיה של בעלי החיים, כמו כן שימוש בכללים מיוחדים במקום העבודה עם בעלי החיים משקף את הצורך לקבל כללים במקומות אחרים, הנער/ה מוצאים תחום מפלט, מקום רגיעה, חיבור לעולמם הפנימי, היכולת לתת לגיטימציה לתחושות ומגוון רגשות, ולבסוף יצירת קשר של אחריות כלפי בעלי החיים שהטיבו את תנאי מחייתו.
 
שפר (2002)טוענת בספרה "תרפיה והתפתחות אנושית" כי קשרי "אדם-חיה" יכולים לתרום ליציבות מצבו הנפשי של האדם, לצד מתן תמיכה רגשית, חברות ואהבה, מנגד ביכולתם להפחית התנהגות אנטי סוציאלית, בעל החיים משמש כיצור חי, כלפיו נוהג מטפלו באמפטיה ומטפחו.
 
 הקשר "אדם-חיה" אינו מפסיק להוות מקור תמיכה, לצד היותו מודל ללמידה על העצמי ועל אחרים.
ולכן הורים יקרים, מומלץ מאוד להחזיק בעלי חיים בבית במידת האפשר, ארנב, שרקן, אוגרים, כלב או חתול - כולם יאפשרו פיתוח מיומנויות רגשיות, נתינה וקבלה ללא תנאי.